סוף הניינטיז ותחילת שנות האלפיים היו תקופה מוזרה מאוד לאנושות - החלפה לאלף חדש, באג אלפיים היסטריות המוניות שלא נגמרות. ודווקא בשנים האלו בדיוק החל לסחוף את חובבי האימה מסביב לגלובוס סרטי האימה היפניים של אותה התקופה, שמהר מאוד כונו J-HORROR. לראשונה הז'אנר הכה נפוץ ופופולרי ביפן הצליח גם לפרוץ למיינסטרים האימה העולמי. שורה ארוכה של סרטים הכו בהלם את הצופות.ים בהם, כשהם משלבים פעמים רבות בין אסתטיקת ארט-האוס מובהקת אך לא מוותרים על החולניות הז'אנרית והדימויים הקיצוניים המאפיינים אותה. בפרק שלפניכם, שהוא גם תחילתה של סדרה על אימה יפנית בפודקאסט, נדון בשניים מהסרטים הבולטים והמוכרים של האימה היפנית של אותה התקופה - "אודישן" מ-1999 של טקאשי מייקה ו"מועדון ההתאבדות" של סיון סונו. דרכם נגלה מה ייחד את סרטי האימה היפניים של התקופה וכה כבש את הצופים, נתוודע לחרדות העמוקות של החברה היפנית שהניעו את עשיית הסרטים וניכשל בכך שלא יכאב לנו פיזית יותר מדי בזמן הצפייה בכמה מהסצנות בסרטים האלו.

עריכת סאונד: אמיר גלמן

<< ביום שלישי ה25.11 נקרין בעותק 35 מ"מ בסינמטק ת"א את "קלייר דולאן" של לודג' קאריגן, פנינה מפסטיבל קאן שלא הוקרנה זמן רב וכוללת משחק מעולה של השחקנים הראשיים קתרין קרטלידג' ("עירום", "לשבור את הגלים") וקולם מיני ("ממזר קטן", "הקומיטמנטס"). אז רשמו לכן ביומן ושריינו כרטיסים כאן - https://bit.ly/TrashtalkClaireDolan >>