הדף היום מוקדש ע"י מרים בנסון לע"נ אמה, יוכבד בת אברהם לייב וחיה בתיה.

מדוע המשנה היתה צריכה לפרט מי צריך לשלם עבור השטר בכל מקרה - האם זה לא ברור? הגמרא מביאה הסברים לכל מקרה.

המשנה מסבירה שאם מישהו מחזיר חלק מההלוואה ושני הצדדים מסכימים למסור את המסמך לצד שלישי (במקום לכתוב קבלה שחלק מהסכום שולם) והלווה מצהיר, "אשלם את היתרה בתאריך מסוים ואם לא, החזר את השטר למלווה (ויגבה את הסכום המלא)," יש מחלוקת האם המלווה יכול לתבוע את כל הסכום (אם ההלוואה לא תוחזר בזמן). זהו מקרה של *אסמכתא*, תביעה מוגזמת, ורבי יוסי ור' יהודה חלוקים בשאלה האם אסמכתא קונה או לא קונה. למרות שרב ורבי יוחנן סברו כרבי יוסי, שהאסמכתא קונה, הגמרא פסקה שאין פוסקים כך.

אם שטר נמחק באופן חלקי או מלא, אם עדים יכולים להעיד שראו את השטר, הם יכולים לכתוב שטר חדש המעיד על תקפותו של המסמך הממוחק. כיצד מתייחסים למסמך קרוע - באילו נסיבות הוא תקף? אם מישהו טוען שמסמך אבד, האם ניתן לכתוב מסמך חדש במקומו?