הדף היום מוקדש ע"י טינה ושלום לם בהודיה להקב"ה לרגל הברית של הנכד החדש שלהם, שילה לביא, שנולד לילדיהם, ברכה ועקיבא ברגר.

כאשר עיר מכילה עובדי עבודה זרה אך האזורים הסובבים אותה לא, מותר לנהל עסקים עם אלו שמחוץ לעיר אפילו כאשר העיר חוגגת את חגיה. ריש לקיש, המצטט את רבי חנינא, מגדיר "מחוץ לעיר" על ידי הבאת דוגמה של השוק של עזה שמחוץ לעיר אך ממש סמוך. בגרסה חלופית, ריש לקיש שאל את רבי חנינא באופן ספציפי על קניות בשוק עזה. רבי חנינא התיר פעילה זו, והשווה אותה למצב שבו יהודי ונכרי מבשלים בסירים נפרדים על אותה כירה - נוהג שהחכמים התירו. שלושה חכמים נותנים פירושים שונים להשוואה זו.

רבי מאיר ושאר החכמים חלוקים בשאלה האם מותר לעבור דרך עיר עובדת עבודה זרה בזמן חגיהם כאשר נוסעים דרכה להגיע לעיר אחרת.

הגמרא מציגה ארבעה מקרים שונים על מישהו שמתכופף כדי לבצע פעולה מסויימת אך מתכופף מול פסל. גם בלי כוונה להשתחוות, התנהגות כזו אסורה אלא אם כן ניתן לפעול באופן שברור שאינו נראה כמשתחווה לפסל. מדוע הייתה צורך לחכמים להזכיר את כל ארבעת המקרים?

דוגמה אחת כוללת שתיית מים ממזרקה שבה מים זורמים מפסל אדם, מאחר שזה יוצר מראה של נישוק הפסל. מקרה זה מוביל למקרה אחר: אין לשתות מים ישירות מצינור מסיבות בריאותיות, מאחר שזה עלול לגרום לבליעת עלוקה. בליעת עלוקה נחשבה מסכנת חיים, ורבי חנינא אפילו התיר לבשל מים בשבת עבור מי שבלע עלוקה. רב הונא גם המליץ לשתות חומץ בזמן ההמתנה לרתיחת המים. שתיית מים בלילה נחשבה גם כן מסוכנת בגלל השד הנקרא שברירי, שהאמינו שהוא גורם לעיוורון וגם למוות. הגמרא מציעה כמה תרופות אפשריות לאלו הצמאים וצריכים לשתות מים בלילה.

בעיר עובדי עבודה זרה, מותר לקנות מחנויות שאינן מקושטות לעבודה זרה, אך לא מאלו המעוטרות למטרות כאלו. רבי יוחנן וריש לקיש חלוקים הן על הסיבה לאיסור זה והן על היקפו.