פסטיבל מונטֶריי ביוני 1967 נמשך שלושה ימים והציג למעלה מ30 הופעות של גדולי המוזיקה המעודכנת ביותר לשנה ההיא. שנתיים לפני ווּדסטוק הציגו נאמני תרבות-הנגד בארה"ב את הישגיהם המוזיקליים למגינת ליבּם של האוחזים ברֶגרסיה וצרוּת המוחין. למרות שמונטֶריי הינה עיר קטנה בקליפורניה, הרי שרבים מבני המקום התנגדו נחרצות לקיומו של הפסטיבל "על אדמתם". "יבואו ההיפּים ויעלו באש את העיירה בעשׁנם". לבסוף לא נרשמו אירועים חריגים ואפילו השריף המקומי לא יכול היה לעצור התלהבותו והצטרף אל שורות החוגגים. גם הוא שם כובע, ופרח עליו, ונטמע בקהל.ההערכות לגבי כמה אכן פקדו המקום חלוּקות, אך מדובר ללא ספק ברבבות צעירים שהגיעו אל האירוע בהתראה קצרה ביותר. הפקת פסטיבל המוזיקה ההמוני הראשון בתולדות אמריקה המודרנית קרמה עור וגידים בפחות מחודשיים. רבים טוענים כי הייתה זו נקודת מפנה והתחלה של שחר חדש. הרבה מוזיקאים שהיו אז בראשיתם נתגלו סוף כל סוף ברבים. לאחרים, הייתה זו הופעתם האחרונה. לא מעט מחברי מועדון ה27 עלו על הבמות או הסתובבו בינות הקהל בפסטיבל ההוא. כמו ג'ניס ג'ופלין, אשר שמהּ כלל לא הופיע על הפוסטר וללא ספק אירוע זה הוא שהניע את דרכּה הפופולרית. אגב, אוטיס רדינג שנהרג חצי שנה אחרי, היה בן 26 במותו ולכן לא שייך אל הקלוּבּ הטרגי והבּלתי נכסף. דבר מפתיע נוסף הינה העובדה כי דווקא הצעתו של פול מקרטני היא ששידרגה את האירוע באופן מוחלט. "תזמינו את ג'ימי הנדריקס", אמר מקרטני למפיקים, "הוא טוב".נשוב הלילה אל יתר האומנים שלא השמענו אתמול.