מה יקרה אם יגידו לנו שזה בסדר להיות עצובים? שלא צריך להפסיק לדאוג? שלא חייבים להיות שמחים כל הזמן?

כי לפעמים אני עצובה, ולפעמים אני אפילו ממש עצובה... ואני חושבת שהיה עוזר לי הרבה יותר אם היו אומרים לי "זה באמת כואב, תבכי, זה בסדר להיות עצובה" ולא "את מגזימה, הכל טוב, יהיה בסדר".

וככל שאני חוקרת יותר את הנושא של תחרותיות אני מבינה כמה חשוב לתת לכאב וללחץ מקום של כבוד. ואחד האנשים שלגמרי הדהד לי את התובנה הזאת ונתן לה גושפנקה מחקרית היה הפסיכולוג אורי ברונפמן - שמאמין שלא חייבים להיות שמחים כל הזמן. ההיפך הוא הנכון! להיות לחוצים זה מצוין, לדאוג זה מעולה. לתת מקום לרגשות האלה – זה מה שיעזור לנו להגיע לגדולה שאנחנו מחפשים, ולא להיפך.

אז ברוכים הבאים לפרק מלמד במיוחד על הפסיכולוגיה של התחרות. מוזמנים ללמוד על המערכות שמפעילות אותנו, איך להתחזק במקומות קשים ולמה אתם חייבים להוריד מהאוטו שלכם את הסטיקר "תן חיוך הכל לטובה".

האזנה נעימה 😊 ירדן