בפרק הזה איתי ורונה דחסו רגליהם (39/42) בנעליהם הקטנות של אריאל מילי וברי (26/31).

מצד אחד היה צפוף מאוד מאוד מאוד (ועם הרבה חול:), מצד שני - הלבבות התרחבו.

כמה הפעולה הכביכול קטנה הזאת, זו שמוציאה אותנו - ההורים, מעצמינו, יכולה להרחיב לבבות, ולחזק קשרים.

לפעמים אנחנו כלכך עסוקים בלהציב גבול/לעמוד בזמנים/נימוסים והליכות/למה עשית ככה/"תפסיקו לריב!!!"... שאנחנו ממש יכולים לפספס את אותן עיניים קטנות... כמובן שלא במתכוון, הא? זה קורה

ל כ ו ל ם !

החיים האלה כלכך מלאי התרחשויות, שקל ממש לפספס את זה.

בפרק הזה הצענו לכםן זווית חדשה . זווית בגובה מטר, אולי פחות... את זווית הילדים שלכם/שלנו.

תודה לרבקה שפותחת לנו את הזוויות הללו, ומחדדת לנו את החושים .

דיברנו ,בין היתר, על - איך נבין אותם כשהם נסערים ולא הגיוניים בשום צורה? מה לעשות כשאנחנו לא מבינים למה הם כלכך מעצבנים/לא ברורים - ואיך עושים את המעבר מ-"אי אפשר להבין אותם" ל- תומכים בהם? מה קורה כשמבינים אותם, אבל לא רוצים לזרום איתם? איך נציב גבולות באופן שבו נראֶה את הילדים, ואיך זה משפיע עליהם? איך הילדים לפעמים "מכניסים אותנו לנעליהם", ולמה לפעמים הם פשוט -מתנהגים את הבעיה, אבל לא ברורים במה באמת עובר עליהם, וכמובן : מה עושים עם זה ???

פרק סופר מעניין וחשוב ❤️

להורדת האפליקציה החדשה של הורים בגובה העיניים

⁠⁠לאייפון⁠⁠

⁠⁠לאנדרואיד

תודה לקהילת הורים בגובה העיניים, שביקשה את הנושא הזה ! יצא ממתק !

להצטרפות לקבוצה של ״הורים בחברותא״