אנחנו מגיעים ממש כמעט לישורת האחרונה של ההקלטות לאלבום הלבן.

אחרי פרסום דבר האלבום הכפול שלהם בעיתונות המוזיקה בבריטניה, הביטלס במקום להוריד הילוך ולשחרר את השירים שהוקלטו והצטברו עד כה ויכלו לשמש כאלבום כפול מכובד, העלו הילוך ועבדו במרץ הן באולפני טריידנט והן באולפני EMI.

פול משך את הלהקה להקליט את Honey Pie ו Martha My Dear, ג'ורג' הביא את Savoy Truffle ו Long Long Long, וג'ון התעקש לדחוף פנימה שירי אשראם כמו I’m So Tired ואת ה'סיפור המתמשך על באנגלו ביל'.

במקביל, מחוץ לאולפן, מתחילים לרחף שמועות על הופעה חיה של הביטלס. הצילומים ל־Hey Jude ו־Revolution עם קהל הדליקו מחדש את הניצוץ, ועכשיו כבר מדברים בתקשורת על מופע טלוויזיוני ואפילו על הופעה ברויאל אלברט הול.

ארבעת הביטלס, שהפסיקו להופיע כבר ב 1966, מתחילים לשקול ברצינות את האפשרות לעלות שוב על במה. ב 1968 הביטלס כבר שנתיים לא היו על הבמות ובשיר האחרון שלו שהוקלט לאלבום הכפול של הביטלס, אפשר לשמוע כמעט את הגעגוע של פול לעלות שוב על במה ולקיים את הקשר של להקה עם הקהל שלה. "למה שלא נעשה את זה בדרכים?" הוא כמו מתחנן לחברי הלהקה.

לינק לרכישת הספר 'הביטלס המהפכניים'

https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15358