הפרק הזה הוא חלק א לפרק שחוגג, אמנם באיחור קל את יום הולדתו ה 60 של האלבום 'הלפ', האלבום החמישי של הביטלס, שיצא בשישה באוגוסט 1965.

יש מי שנוהגים לחשוב ש'הלפ' הוא אלבום מעבר, אפילו חלש יחסית, אבל אני כאן כדי להראות לכם אחרת.
זה אלבום שאני אוהב מאוד מסיבות אישיות שמכיל את כל ניצני המהפכה שתגיע אחר כך באלבום Rubber Soul ובכלל, תקופה שבה הביטלס מתחילים להעז להיות אישיים, רגישים, לכתוב על הצדדים הפחות יפים ביחסים או על ה'טרגדיות של האהבה' ולהשתמש בכלי נגינה שונים וטכניקות שונות באולפן.

בפרק הזה אני לוקח אתכם אל תחילת 1965, תקופה סוערת, שבה תופעת הביטלמניה כבר בשיאה, אבל מאחורי כל הזוהר מסתתרים עייפות, בלבול, ולחץ אינסופי.

ג'ון לנון כותב את שיר הנושא כמעט כקריאת מצוקה אמיתית.
זה רגע שבו ארבעה צעירים, שכבר כבשו את העולם, מבינים שהם צריכים למצוא דרך חדשה, מוזיקלית ונפשית ולהמשיך להתקדם למחוזות שונים ואחרים.

בפרק נכנס אל מאחורי הקלעים של ההקלטות הראשונות, אל הסיפורים הקטנים מהאולפן, אל הניסיונות והחזרות, ואל הדרך שבה הביטלס שינו את שיטת העבודה שלהם באולפן והחלו ליצור שכבה אחר שכבה, צליל אחר צלילף בשיטות שישתכללו מאוחר יותר ב'ראבר סול' וב'ריבולבר'.

ולמה קראתי לפרק “עזרה בדרך”?
זו מחווה לאלבום הנהדר של נועם רותם, שנושא את אותו השם ועוסק בדיוק באותם נושאים של כאב, סופניות, ותקווה.
נועם הסכים באדיבות שאשתמש בשם, ואני מודה לו על כך מקרב לב.

זהו פרק ראשון מתוך שניים. בחלק א׳ אעסוק בתחילת 1965 ובחלק הראשון של ההקלטות, ובחלק ב׳ בהמשך הדרך, אחרי צילומי הסרט השני של הביטלס.
אני מזמין אתכם לחזור איתי לשנה שבה הכול החל להשתנות.