כאשר שני הצדדים אינם נאמנים ואינם יכולים לישבע, רבי יוסי ורבי מאיר חלוקים על הנוהל הנכון. מתעורר ויכוח על מי מחזיק באיזו דעה, שכן האחד סובר שיש לחלק את הכסף ואילו השני טוען שהשבועה חוזרת למקומה, אך לא ברור איזה רב אמר מה. בנוסף, קיימת מחלוקת על פירוש הדעה הקובעת שהשבועה חוזרת למקומה. רבי אמי מסביר שדעה היא שיטת חכמי ארץ ישראל ואילו השנייה שייכת לחכמי בבל. רב פפא מבהיר שהחכמים הבבליים הם רב ושמואל, ואילו הדעה הישראלית היא של רבי אבא.

שמעון בן טרפון מציע מספר אמירות הנוגעות לחשיבות ההתחברות לאנשים הנכונים והימנעות מהלא טובים.

הגמרא בוחנת את מקרה החנווני שהתבקש לשלם לפועלים של מישהו אחר. הפועלים טוענים שלא קיבלו תשלום ואילו החנווני מתעקש שהוא שילם להם. מתעוררת השאלה האם רבי יהודה הנשיא הסכים עם דעת המשנה שכל צד יכול לישבע כדי לקבל תשלום מהמעסיק.

אם שתי כיתי עדים מכחישים זו את זו בבית דין, האם הם יכולים להעיד במקרה אחר? או שמאחר שאנו יודעים שקבוצה אחת בוודאי שיקרה, אי אפשר לקבל את עדותן של שתי הקבוצות במקרים אחרים? רב הונא ורב חסדא כל אחד נוקט עמדה שונה בעניין זה.