הדף היום מוקדש ע"י סורי דויס לע"נ ידיד בן שי צבי ואסתר שיפרה.

כאשר שטר הודאה נכתב בלשון הדיינים אך חתום רק על ידי שניים, האם יש מקום לחשש? השאלה היא האם הדבר מעיד על כך שהשטר אושר על ידי שני דיינים בלבד במקום שלושה כנדרש, דבר העלול לפסול את השטר כי אולי לא רצה המודה שיהיה בכתב.

ברייתא דנה בשלושה מקרים הנוגעים ליתומים וכסף של אביהם שמוסתר. במקרים אלו, היתומים לומדים על כסף שאביהם הסתיר - או מאדם שלישי לאחר מות אביהם, או מאביהם לפני מותו, או בחלום לאחר מותו. הכסף המדובר או שהיה חוב לאחרים או שהיה מעשר שני. הטקסט בוחן האם היתומים רשאים להחזיק בכסף זה, תוך ניתוח כיצד הנסיבות השונות משפיעות על הפסיקה.

בנוגע למחלוקות בין דיינים, ישנו דיון משולש לגבי אופן רישום פסק הדין. רבי יוחנן, ריש לקיש ורבי אלעזר מציעים כל אחד גישה שונה: רישום פסק הדין הסופי בלבד, ציון עמדות הדיינים השונים בשמם, או שימוש בנוסח "מדברי הדיינים... יצא זכאי." נימוקיהם משפיעים הלכה למעשה, במיוחד במקרים בהם טעו הדיינים ועליהם לפצות על הנזקים שגרמו בטעותם.

המשנה מתארת את הליכי בית הדין ומזכירה "מכניסין אותן" חזרה לאחר שהדיינים מגיעים להחלטתם. יש דיון האם "אותן" מתייחס לעדים או לבעלי הדין.

שתי שאלות מרכזיות עולות בנוגע לעדות: האם העדים חייבים לראות את המאורע יחד, והאם עליהם להעיד יחד בבית הדין? סוגיה קשורה היא האם העדות תקפה כאשר שני עדים מתארים נסיבות זהות (כגון הלוואה באותו סכום בין אותם צדדים) אך למעשה מתארים אירועים נפרדים. נושאים אלו נתונים במחלוקת, עם טיעונים המבוססים הן על הגיון והן על פסוקים מהתורה. האם יש להם מחלוקת רק במטלטלין או גם בקרקע. ואיך פוסקים?

רב יהודה פסק שבדיני ממונות, אנו מקבלים עדות גם אם יש סתירות בבדיקות. הרבנים דנים אילו סוגי פרטים כלולים בפסיקה זו.