[המשך] ועפי"ז מובן בפשטות כיצד יכולים כל בנ"י להיות "כאיש אחד בלב אחד" מבלי הבט על החילוקים שביניהם – כי ה', שהוא אחדות פשוטה, הוא הלב של כל בנ"י, "צור לבבי", והרי הדם עם החיות שבו שבא מה"לב – פליג לכל שייפין" בשווה. והמעשה הוא העיקר: יש לנצל הזדמנות זו, יום שהוא ל' תשרי ואדר"ח חשון, להחליט החלטות טובות בנוגע לענינים שלוקחים מחודש תשרי על החודש שלאח"ז, וע"י שכל א' מתקשר עם ה"תוך" של חבירו, ה"חלק אלוקה ממעל ממש", ה"צור לבבי", הנה ה"כולנו כאחד" ממהר את הגאולה האמיתית והשלימה, וגם לפנ"ז יש את ה"לכל בנ"י הי' אור במושבותם", ובמילא היציאה מהגלות היא "ביד רמה", והולכים – ה"יחידה" הפרטית יחד עם "יחידו של עולם" – לקבל פני משיח צדקנו, "יחידה" הכללית, בארצנו הק'.

משיחת א' דר"ח מרחשון ה'תשמ"ב