החידוש וההוראה של יום השלישי "שהוכפל בו כי טוב" הוא שכל פעולה ופעולה צריכה להיות חדורה בשני הקווין ד"טוב לשמים וטוב לבריות", ודוקא עי"ז תהיו הפעולות בשלימות. ולדוגמא: כאשר לימוד התורה, "טוב לשמים", הוא באופן שכבר בהתחלה יודע הוא שיצטרך לומר את מסקנת הדברים ליהודי פשוט שבפשוטים, "בריות בעלמא", וההוא יעשה בפועל לפי מסקנתו, תהי' הלימוד התורה בעמקות יותר. ועד"ז כאשר יהודי נותן צדקה, "טוב לבריות", ויודע בשעת מעשה שזוהי גם מצוה, "טוב לשמים", בודאי יתן צדקה כפי שצריך לתת באמת. ולהוסיף: מכללות ענין זה רואים שבכחו של כאו"א מישראל "לעשות טובה" להקב"ה, "טוב לשמים", בדיוק כמו בנוגע ל"בריות"! ובלשון הנפלא והמבהיל "למעשה ידיך תכסוף": הקב"ה משתוקק ל"מעשה ידיך" של יהודי בפועל ממש, "טוב לבריות", ודוקא עי"ז נשלם ה"טוב לשמים"! וזוהי גם ההוראה בנוגע להפצת המעיינות חוצה שצ"ל באופן של "טוב לשמים וטוב לבריות" כמו שראו אצל בעל הגאולה [די' כסלו] בעצמו וכו'.

משיחת אור ליום ג' פ' וישלח, יו"ד כסלו ה'תשמ"ה