הפרשיה הזו, פרשיית 'כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע' לא מופיעה ברצף פרשיות המלחמה והיא עוסקת בהקפדה לנקיות ברמה גבוהה מאוד ודווקא במחנה המלחמה. הפנייה של התורה לעסוק הן בדבר זה והן בטומאת 'מקרה לילה' כחלק מהלכות מלחמות ישראל היא מפליאה מאוד. מדוע התורה טורחת לדקדק בדברים אלו? מהו הקשר שיש בין מחנה המלחמה לבין מחנה השכינה? מהי מטרתה של התורה כשמכניסה היא קדושה וטהרה אל תוך המקום החומרי והגשמי ביותר, המלחמה, ומה זה מלמד אותנו על האופי של מלחמות ישראל?