יום י"א בחודש מזכיר מיד הענין ד"אחד עשר יום מחורב" שקשור עם מתן תורה, ועם הענין ד"תורה חדשה מאתי תצא" שתהי' בגאולה האמיתית

והשלימה; פי' הפשוט ב"ואתחנן" הוא שאע"פ שמשה רבינו שמע מה' בעצמו שהוא לא ייכנס לארץ, וכן ידע שיהושע צריך למלאות מקומו וכו', אעפ"כ המשיך

להתפלל ע"ז שוב ושוב, תקט"ו תפלות, עד שקיבל ציווי מיוחד להפסיק, וספק גדול אם הפסיק להתפלל גם לאחרי הציווי כי "כל מה שאומר לך בעה"ב עשה

חוץ מצא"! ומסתבר לומר שאפי' אם בקשתו היתה מתקבלת לא הי' משאיר את דורו ותלמידיו לבד במדבר, כי רבי אמיתי ומלמד תורה לתלמידיו אינו משאיר

את תלמידיו לבד בגלות! ואין להאריך בדבר שאינו נוגע לפועל מכיון ש'אחכה לו בכל יום שיבוא'.

משיחת י"א מנחם-אב ה'תנש"א