פ' בשלח נאמר "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". א' הביאורים מדוע אין חיוב דמחיית עמלק בזמן הזה הוא, דחיוב זה הוא רק כאשר כללות האומה

דעמלק היא בשלימותה, ועכ"פ במציאותה, ולכן לאחרי ש"עלה סנחריב ובלבל את כל האומות" אין חיוב למחות עמלק אפי' כשיודעים דאיש פרטי זה הוא

מעמלק. ועפי"ז יש לבאר כיצד אמר ר' יהושע לגר העמוני "מותר אתה לבוא בקהל" מכיון ד"כבר עלה סנחריב בלבל את כל האומות וכו'", אף שיתכן שבנוגע

לאיש פרטי זה ידעו בבירור שהוא מזרע עמון וכו' – דכל זמן שבטלה כללות האומה ממציאותה לא חלים הדינים וההגבלות שישנם על אומה זו. והענין בעבודת

האדם: ענינו של עמלק הוא קרירות לעניני תומ"צ – "אשר קרך בדרך" [כמ"ש בפ' ויצא], וזהו השרש ומקור לכל דבר בלתי-רצוי. ולכן יש צורך למחות את ענין

הקרירות. אמנם זהו דוקא כאשר האומה היא בקיומה, היינו, כאשר האדם הוא קר וקפוא לגמרי, שאז צריך (קודם) להרחיק א"ע לגמרי לצד השני שלא יהי'

בו קרירות כלל, אבל אם הקרירות אצלו הוא רק בענין אחד בלבד, אזי אין צריך למחות את הקרירות כ"א לשנותה ולהשתמש בה בנוגע לעניני עוה"ז – שהיחס

אליהם תהי' באופן של קרירות.

ב' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשח"י