הקביעות בש.ז. היא כבשנת המאסר – ה'תרפ"ז. עומדים עתה (אור לי"ג תמוז) בזמן שבין הידיעה על השחרור שקיבל כ"ק מו"ח אדמו"ר באופן בלתי

רשמי, כי בגלל "חגא" הי' המשרד סגור, ובין הידיעה הרשמית שנתקבלה למחרת. והנה מזמן לזמן מראים נסים גלויים באופן שגם היצה"ר והלעו"ז אינם

יכולים להכחיש זאת ומכריזים זאת בגלוי, כדי שיוכלו בנ"י לעבוד עבודתם בנקל יותר. ועד"ז בענין המאסר והשחרור, דמכיון שהמאסר גרם לחלישות כללית

אצל כל שומרי תומ"צ וכו', הנה כדי לבטלה, ואדרבה – שיהי' תוספת כח וחיזוק, הוצרך להיות השחרור באופן שהכל יודו שזהו נס גלוי – שתוך שבועיים וחצי

נתהפך ממשפט מוות בפועל לשחרור, ועוד. וכאשר "הימים האלה נזכרים", שעומדים בהתעוררות מצד זכרון הנס שאירע אצל ראש בנ"י שהתעסק במס"נ

בהפצת היהדות וכו', אזי "נעשים" – זה פועל תוספת חיזוק אצל המזכירים.

א' השיחות דהתוועדות יום ג' פ' פנחס, י"ב תמוז ה'תשי"ד