אצל כאו"א צ"ל לכל הפחות זמן מיוחד שבו "יטביל" את כל גופו באופן שאפי' "שערה אחת" לא תשאר חוץ מה"מים", היינו, להתבטל - "טבילה" אותיות

"הביטל" - בכל מציאותו! "פאַרלירן זיך אינגאַנצן", "להפשיט" א"ע מכל ענינים הצדדיים ולחשוב אך ורק אודות הקב"ה בעצמו! ובאה תורת החסידות ומבארת

שאפי' יום הכפורים אינו אלא "כפורים", ובפורים יכולים לפעול ענין זה באופן נעלה יותר! (כי ביוהכ"פ מנותק יהודי מענינים דלעו"ז ואילו פורים הוא בימי

החול ובענינים של אכילה ושתי' (משלוח מנות), ובכל זאת יכול לפעול בעצמו להיות "עד דלא ידע"), ובפועל לא יכולים לפעול על המתאספים בעת רצון זו שכ"א

ישכח על כל ענינים הצדדיים, בגשמיות או אפי' ברוחניות, ולנצל את הזמן להתקשר להקב"ה?! - הקב"ה נותן ליהודים יום מיוחד בשנה, פורים, שבו ישנו

החיוב ד"עד דלא ידע", ובודאי שזה לא יזיק בגו"ר, ואז נותנים כחות שיוכל להמשיך זאת על כל השנה כולה - ותמורת זה מתקשר פלוני עם ענינים גשמיים

ופלוני מתקשר עם ענינים רוחניים וכו'!

משיחת יום ג' דפ' כי תשא, פורים ה’תשט”ו