כך פתח כ"ק מו"ח אדמו"ר את התוועדות חג הגאולה י"ב תמוז ה'ת"ש: "אַז מ'מאַכט אַ ברכה אויף יי"ש זאָגט מען לחיים, איז מען מכוון מיט דעם לחיים

אויך אַ ברכה פאַר די בני בית. רבינו הזקן האָט מדריך געווען חסידים אַז ווען זיי זיינען אין אַ מסיבה און מען זאָגט ברכת לחיים פאַר משפחת החסידים ובני

ביתם, זאָל מען זאָגן לחיים דעם כלל ישראל בכל מדינה שהם וכו'". זוהי הוראה כללית: כל פעם שאומרים לחיים, ובמיוחד בימי התעוררות, יש לכוין בזה

ולאחל לכאו"א מישראל – נוסף ל"חיים" כפשוטם, גם "חיים הראויים לשמם, חיים אמיתיים בלימוד התורה וקיום המצוות. ביאור הקשר בין הוראה זו

"

להזמן שנאמרה – התוועדות י"ב-י"ג תמוז: כ"ק מו"ח אדמו"ר כותב באגרת שכתב לכבוד חגיגת חג הגאולה הראשונה, י"ב תמוז ה'תרפ"ח, שלמאסר וגאולה

שלו שייכים לא רק "כל חובבי תומ"צ" אלא גם אלו אשר "בשם ישראל יכונה". [המשך יבוא]

ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תש"ל