תוכן הענין ד"ויחי יעקב בארץ מצרים" הוא, שגם ב"ארץ מצרים", מקום הגלות, הי' "ויחי יעקב", חיים אמיתיים עפ"י תורה, ולא עוד, אלא שכל הירידה

למצרים לא היתה אלא כדי שעי"ז יהי' העילוי ש"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" (בגימ' טו"ב) – מבחר שנותיו! ומזה שענינו של יעקב הוא ש"נשמתו.

. כלולה מכל הנשמות שבישראל", מובן, שענין זה שייך לכאו"א מישראל: יהודי צריך לדעת שזה שה' הכניסו לגלות אינו אלא כדי שעי"ז יבוא לעילוי הכי גדול,

ומכיון שמדובר בעניני תומ"צ אין דבר שיעכב א"ז, אלא תיכף ומיד לאחרי הירידה (הסיבה) באה העלי' (המסובב) עוד בגלות – "ויחי יעקב בארץ מצרים", ולא

רק כדבר המונח ב"תיבה נעולה" וכו' אלא זה מתגלה ליהודי תיכף ומיד, ורק שהעולם אינו מוכשר עדיין שיתגלה הדבר, וע"י העבודה בתומ"צ מתגלה הדבר

גם בעולם וכו'.

ב' חלקים משיחת יום א' פ' ויחי, עשרה בטבת – יהפך לשמחה – ה'תשמ"ו