בהמשך למ"ש משה רבינו לכתה הד' שטענו שצריכים להתפלל להקב"ה – "ואתם תחרישון" [כמ"ש במדרש], אמר הקב"ה [בשלישי פ' בשלח] "דבר אל

בני ישראל ויסעו"! נכון שתפלה הוא דבר גדול ביותר, אבל ישנו מעמד ומצב שתובעים מיהודי לקפל את הטו"ת שלו ולקפוץ לים! "ים", שכל מה שנמצא בו

מכוסה, הוא דוגמא לזמן הגלות ש"אותותינו לא ראינו". ו"ים" הזה נבקע לא בהליכה בסדר והדרגה אלא דוקא ע"י הקפיצה בו. שזהו ענין התשובה, עד שאפי'

אלו שנאמר עליהם "אין מספיקין בידם לעשות תשובה", אבל "אם דחק ונכנס – מספיקין". וזהו"ע קפיצת נחשון בן עמינדב לים, שאע"פ ששמע ממשה רבינו

אמר לפנ"ז שאין לציית לאלו שטענו "ניפול לים", הנה מיד ששמע מהקב"ה "דבר אל בנ"י ויסעו" – קפץ לים! ועי"ז נבקע הים לכל בנ"י! וההוראה: ישנו הציווי

והנתינת-כח מבעל ההילולא [דיו"ד שבט] שאין להסתגר בד' אמות של תורה ותפלה אלא חייבים לצאת ה"חוצה" אף שכדי להגיע לשם צריך "לבקוע ים", ועי"ז

יסייע לכל בנ"י.

ג' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תש"מ