[המשך] ענין המאסר והגאולה של י"ב תמוז שייך גם ליהודי אשר "בשם ישראל יכונה", שה"ישראל" שבו הוא רק "כינוי" ולא עיקר, דרגא הכי תחתונה

בבנ"י. זה המאסר והגאולה שלו, וגם הוא צריך אז לשמוח. והביאור: מאסר כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' לא רק כתוצאה מפעולתיו עבור יחידי סגולה אלא גם

מפעולותיו עבור פשוטי העם. ולא רק עבור העזר ברוחניות אלא גם עבור העזר בגשמיות. היינו שעבודתו כללה ה"מעלה מעלה ביותר" עד ל"מטה מטה ביותר".

ולכן המאסר והגאולה שלו שייך לכאו"א מישראל. וזה התבטא גם בזה, שכלל ישראל, גם אלו אשר "בשם ישראל יכונה", התלהבו ושמחו בשמחה גלוי' על

הגאולה וכו'. וזהו הביאור מדוע נאמרה הוראה הנ"ל, שבאמירת "לחיים" יכוונו גם עבור כאו"א מישראל, בהתוועדות חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז דוקא. וכאשר

כל בנ"י מתאחדים באופן של "כולנו כאחד" – מתקיים הענין ד"ברכנו אבינו" וכו'.

ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תש"ל