נוסף על ענין העיקרי של פסח שני שהוא "תשלומין" לפסח ראשון (למי שהי' מחוייב להקריב קרבן פסח בפסח ראשון ולא הי' יכול וכו'), וזה מודגש גם

בשם "פסח שני" – שני לראשון, יש בו ענין נוסף שהוא ענין בפ"ע: הרמב"ם פוסק שגר שנתגייר וקטן שנתגדל בין פסח ראשון לפסח שני, מחוייבים בקרבן פסח

שני אע"פ שבזמן פסח ראשון לא היו בני-חיוב כלל! ולכן בהכרח לומר שמלבד ענין ה"תשלומין" שבפסח שני יש בו גם ענין בפ"ע – "רגל בפני עצמו הוא". ועפ"ז

מובן למה יש את הענין דפסח שני בזמן הזה, שאין חיוב להקריב קרבן פסח ואדרבא וכו', כפי שזה מתבטא באי אמירת תחנון וכיו"ב.

ב' חלקים משיחת פסח שני ה'תשד"מ