
Sign up to save your podcasts
Or
At times by speaking Lashon Hara, the speaker could be transgressing the prohibition of "bearing a grudge and taking revenge". This would occur in a case in which the speaker felt harmed or hurt from another. Originally he would harbor it in his heart until an opportunity presents itself to get the offender back, in this example by ruining his reputation. The perspective toward overcoming the desire to take revenge comes from an awareness that every pain or insult from another person was really tailor made from Hashem for me because it was decided this is the exact difficulty that's necessary for me to fulfill my mission and reach my potential. The main point is recognizing that no other person has the ability to harm me unless it was decided by Hashem we need it. Very often we need this hurt to help get us back on track to better ourselves.
Chofetz Chaim, Introduction (Lavin)
וְלִפְעָמִים שֶׁהַמְסַפֵּר עוֹבֵר גַּם כֵּן (ח-ט) עַל לָאו (ויקרא י"ט י"ח) דְּ''לֹא תִקֹם וְלֹא תִטֹר'', כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׂנְאָה עָלָיו עַל דָּבָר, שֶׁבִּקֵשׁ מִמֶנּוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ טוֹבָה בִּדְבַר שְׁאִילַת מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה (כְּמו שׁכָּתַבתִּי בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים, בְּשֵׁם הָרְאֵ''ם) וְלֹא הֵיטִיבוֹ, וַעֲבוּר זֶה נוֹטֵר לוֹ שִׂנְאָה בְּלִבּוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה אַחַר כָּךְ עָלָיו שׁוּם דְּבַר גְּנַאי, מְפַרְסְמוֹ בִּפְנֵי אֲנָשִׁים. וְהוּא עוֹבֵר מִתְּחִלָּה עַל הַנְּטִירָה שֶׁבַּלֵּב, עַל לָאו דְּ''לֹא תִטֹר", וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנּוֹקֵם מִמֶנּוּ, וְסִפֵּר עָלָיו עֲבוּר זֶה הַדִּבְרֵי גְּנוּת שֶׁרָאָה עָלָיו, עוֹבֵר עַל לָאו דְּ''לֹא תִקֹם'', אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּמְחֶה הַדָּבָר מִלִּבּוֹ.
Be'er Mayim Chaim 8-9
אבל מדברי ספר החינוך במצוה רמ''א משמע דמה''ת נאמרו הלאוין דלא תקום ולא תטור אפילו אם ציערו צער הגוף דז''ל במצוה הנ''ל שלא לנקום כלומר שנמנענו לקחת נקמה מישראל הענין הוא כגון ישראל שהרע או ציער לחבירו בא' מכל הדברים ונוהג רוב בני העולם הוא שלא יסורו מלחפש אחר מי שהרע להם עד שיגמלוהו כמעשהו הרע או יכאיבוהו כמו שהכאיבם ומזה הענין ימנענו הש''י באומרו לא תקום, ולשון ספרא עד היכן כוחה של נקימה.
Sefer HaChinuch 241
משרשי המצוה. שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא. ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקם ממנו, כי הוא אינו סבת רעתו, כי העון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום (שמואל ב טז יא) הניחו לו ויקלל כי אמר לו יי. תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא. ועוד נמצא במצוה זו תועלת רבה להשבית ריב ולהעביר המשטמות מלב בני אדם, ובהיות שלום בין אנשים יעשה השם יתברך שלום להם
Please send any feedback for any of the episodes to [email protected]
5
55 ratings
At times by speaking Lashon Hara, the speaker could be transgressing the prohibition of "bearing a grudge and taking revenge". This would occur in a case in which the speaker felt harmed or hurt from another. Originally he would harbor it in his heart until an opportunity presents itself to get the offender back, in this example by ruining his reputation. The perspective toward overcoming the desire to take revenge comes from an awareness that every pain or insult from another person was really tailor made from Hashem for me because it was decided this is the exact difficulty that's necessary for me to fulfill my mission and reach my potential. The main point is recognizing that no other person has the ability to harm me unless it was decided by Hashem we need it. Very often we need this hurt to help get us back on track to better ourselves.
Chofetz Chaim, Introduction (Lavin)
וְלִפְעָמִים שֶׁהַמְסַפֵּר עוֹבֵר גַּם כֵּן (ח-ט) עַל לָאו (ויקרא י"ט י"ח) דְּ''לֹא תִקֹם וְלֹא תִטֹר'', כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׂנְאָה עָלָיו עַל דָּבָר, שֶׁבִּקֵשׁ מִמֶנּוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ טוֹבָה בִּדְבַר שְׁאִילַת מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה (כְּמו שׁכָּתַבתִּי בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים, בְּשֵׁם הָרְאֵ''ם) וְלֹא הֵיטִיבוֹ, וַעֲבוּר זֶה נוֹטֵר לוֹ שִׂנְאָה בְּלִבּוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה אַחַר כָּךְ עָלָיו שׁוּם דְּבַר גְּנַאי, מְפַרְסְמוֹ בִּפְנֵי אֲנָשִׁים. וְהוּא עוֹבֵר מִתְּחִלָּה עַל הַנְּטִירָה שֶׁבַּלֵּב, עַל לָאו דְּ''לֹא תִטֹר", וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנּוֹקֵם מִמֶנּוּ, וְסִפֵּר עָלָיו עֲבוּר זֶה הַדִּבְרֵי גְּנוּת שֶׁרָאָה עָלָיו, עוֹבֵר עַל לָאו דְּ''לֹא תִקֹם'', אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּמְחֶה הַדָּבָר מִלִּבּוֹ.
Be'er Mayim Chaim 8-9
אבל מדברי ספר החינוך במצוה רמ''א משמע דמה''ת נאמרו הלאוין דלא תקום ולא תטור אפילו אם ציערו צער הגוף דז''ל במצוה הנ''ל שלא לנקום כלומר שנמנענו לקחת נקמה מישראל הענין הוא כגון ישראל שהרע או ציער לחבירו בא' מכל הדברים ונוהג רוב בני העולם הוא שלא יסורו מלחפש אחר מי שהרע להם עד שיגמלוהו כמעשהו הרע או יכאיבוהו כמו שהכאיבם ומזה הענין ימנענו הש''י באומרו לא תקום, ולשון ספרא עד היכן כוחה של נקימה.
Sefer HaChinuch 241
משרשי המצוה. שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא. ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקם ממנו, כי הוא אינו סבת רעתו, כי העון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום (שמואל ב טז יא) הניחו לו ויקלל כי אמר לו יי. תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא. ועוד נמצא במצוה זו תועלת רבה להשבית ריב ולהעביר המשטמות מלב בני אדם, ובהיות שלום בין אנשים יעשה השם יתברך שלום להם
Please send any feedback for any of the episodes to [email protected]