חמשה עשר בשבט הוא "ר"ה לאילן" ומנהג ישראל לאכול בו פירות האילן, ובמיוחד שנשתבחה בהם א"י. והנה, "אילן" מסמל את תנועת הצמיחה בעבודת

האדם, שזוהי התחלת העבודה – לצאת מדרגת "דומם" לדרגת "צומח", ולהמשיך לעלות בקודש וכו'. ופירות האילן הם דברים של תענוג (דלא כ"חטה ושעורה"

שהם דברים המוכרחים). וזוהי ההוראה מר"ה לאילן: כבר בתחלת העבודה יש לשאוף לעבוד את ה' בכל הכחות עד גם בכח התענוג. שעבודתו תהי' מתוך תענוג

– שלימות העבודה. ואזי גם התחלת העבודה נעשית באופן אחר לגמרי ומתוך רגש של תענוג. ועד"ז בכל יום: מיד כשניעור משנתו, עליו להעמיד א"ע בתנועה

שכל שאיפתו היא לבוא לשלימות העבודה מתוך תענוג – ע"י ההתבוננות הכי קלה ש"שויתי ה' לנגדי תמיד", והרי אין לך תענוג גדול מזה שממה"מ הקב"ה

עומד לידו! –

ובמילא כבר אמירת "מודה אני" הוא מתוך תענוג וכו'.

ד

' חלקים משיחת ליל חמשה עשר בשבט ה'תשמ"ה