עה"פ [ברביעי דפ' ויחי] "יהודה אתה יודוך אחיך" מבאר בתו"א שיהודה הוא ע"ש "הפעם אודה את הוי'" – בחי' הודי', ובאה בהתגלות כש"יודוך אחיך",

ע"י הקדמת העבודה ד"אחיך": 1) "ראובן" – באופן של ראי', שעי"ז באים לאהבת ה', פרשה הא' דק"ש, גמ"ח. 2) "שמעון" – באופן של שמיעה והתבוננות,

ולכן עבודתו היא (רק) ע"י יראה, פרשה הב' דק"ש, תפלה. 3) "לוי" – ע"ש "הפעם ילוה אישי אלי", חיבור עם השי"ת ע"י התורה, שע"ז קאי מ"ש "אמת ויציב..

הדבר הזה". ועיכ"ז באה "יהודה" – ההודי' והביטול שבתפילת העמידה. ומוסיף, שב"יהודה" ישנו האות י' שמורה על תמידיות, והיינו שבעצם עומד כל יהודי

כל הזמן במצב של הודי', אלא שהעבודה היא לגלותה.

חלק ממאמר ד"ה יהודה אתה יודוך אחיך, אור ליום ג' פ' ויחי, טבת ה'תשל"ח, בחדרו הק'