ישנה אימרה מכ"ק מו"ח אדמו"ר שה"את אשר קרהו" שאמר מרדכי הביא את ה"את אשר קרהו" שאמר המן ומפלתו, והביאור: מרדכי לא הי' שייך

לגזירת המן בגשמיות - ה"ה "יושב בשער המלך" וכו', וכן לא לסיבתה הרוחנית ש"השתחוו לצלם" או "נהנו מסעודתו של אותו רשע" - כי ה"ה הי' הראש

סנהדרין וכו', ובכל זאת הרגיש מיד כאילו הגזירה קרה לו - "את אשר קרהו" - עד שהלביש שק וכו', בחשבו שאם הוא, כ"ראש הסנהדרין" שענינם ש"מחזירין

בעיירות ישראל ומלמדין אותן תורה", הי' בשלימות - לא הי' יהודי בזמנו בא להענין ד"נהנו וכו'" או להשתחוות לצלם... ובשעה שבנ"י עמדו באחדות כזו,

שמצבו של ה"פחות שבפחותים" שבהם נגע גם ל"ראש הסנהדרין" עד שהרגיש שזה "קרהו" - זה הביא למפלת המן!, וההוראה: לא מספיק להשתתף בשמחתו

וצערו של חבירו - שמחתו וצערו של חבירו צ"ל שמחה וצער שלו!

משיחת פורים ה' תשי"ט