[התחיל לנגן "עסן עסט זיך וכו', ואח"כ אמר:] וכל זה (ש"עסן עסט זיך וכו') – לאחרי שרבותינו נשיאינו מסרו נפשם עבורנו! כי באמת כל נשיא מוכן כבר

לקיום היעוד "ועלו מושיעים בהר ציון וגו'", אלא שמרחמים עלינו שלא יהי' באופן ד"ודפקום יום אחד" ("אחישנה"), שאז "ומתו כל הצאן" וכו' [כמ"ש ברביעי

דפ' וישלח], ובשביל זה הוצרך הרבי לעבור הענין ד"ואל עפר תשוב".. ולהמתין בגלות עד.. שנסיים להכין את עצמנו להיות ראויים לצאת מהגלות, ובשביל זה

מעכבים בגלות את השכינה יחד עם כל הנשיאים.., ולאחכ"ז – הנה "עסן עסט זיך, טרינקען טרינקט זיך, און שלאָ פן שלאָ פט זיך".. ואילו כאשר עומדים

להתפלל או לומדים תורה או איזה מאמר חסידות ה"ז באופן ד"מצות אנשים מלומדה" וכו', ובגלל כ"ז מעכבים את כל הענינים בגלות.., והרי הובטחנו

שב"שעתא חדא וברגעא חדא" "אַ קער-טאָ ן זיך ווי ס'דאַ רף צו זיין" ועושים תשובה – "מיד הן נגאלין"!

א' השיחות דהתוועדות י"ט כסלו ה'תשט"ז