In terms of the previous mentioned transgression of "Taking Revenge" we mentioned it applies even if someone is verbally assaulted, however if one is attacked of course the Torah allows for them to defend themselves. In such a case the "revenge" that the Torah prohibits is after time has passed from the initial interaction and his anger has passed. However there is a greater group that we aspire to be a part of and they disengage rather than respond because they don't want to get angry. The Torah describes them as loving Hashem and are willing to control themselves for the sake of doing what's proper.

Sefer HaChinuch 338

ואולם לפי הדומה, אין במשמע שאם בא ישראל אחד והתחיל והדשיע לצער חבירו בדבריו הרעים שלא יענהו השומע, שאי אפשר להיות האדם כאבן שאין לה הופכים, ועוד, שיהיה בשתיקתו כמודה על החרופין. ובאמת, לא תצוה התורה להיות האדם כאבן, שותק למחרפיו כמו למברכיו, אבל תצוה אותנו שנתרחק מן המדה הזאת ושלא נתחיל להתקוטט ולחרף בני אדם

ואולם יש כת מבני אדם שעולה חסידותם כל כך שלא ירצו להכניס עצמם בהוראה זו להשיב חורפיהם דבר, פן יגבר עליהם הכעס ויתפשטו בענין זה יותר מדאי, ועליהם אמרו זכרונם לברכה (שבת פח, ב) הנעלבין ואינם עולבים, שומעין חרפתם ואינם משיבין עליהם הכתוב אומר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

Be'er Mayim Chaim 8-9

וסברא נכונה היא דבעת מעשה החירוף א''א בטבע האדם להיות כאבן שאין לה הופכין אם לא מי שברכו ה' במידות קדושות וכמ''ש החינוך במצוה של''ח עי''ש, אבל אח''כ שכבר נח רוגזו אסרה התורה להעיר רוחו ולנקום ממנו ואפילו רק לנטור השנאה בלב אסור אלא בהרחב זמן מעט אח''כ צריך לשכוח הדבר מלבו

Please send any feedback for any of the episodes to [email protected]