א) מפס"ד אדה"ז בסידורו שאין אומרים תחנון בערב ל"ג בעומר מובן שמכריע שענין ל"ג בעומר מתחיל מליל ל"ג בעומר. ב) השנה, של"ג בעומר (וכן

פורים) חל בע"ש, וערב פסח חל בשבת, מתעוררים דינים מיוחדים וכו' וזה מעורר על הצורך ללמוד תורה באופן ד"לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא". ג) ל"ג

בעומר הוא "מתן פנימיות התורה", וזה הזמן לעורר ע"ד ההוספה בלימוד פנימיות התורה, ובנגלה דתורה שהוא ה"כלי" לזה, ע"ד שהכלי ללימוד התורה בג"ע

הוא התורה שלמד נשמה בגוף וכו'. ד) ענין רשב"י הוא "תורתו אומנתו", ועפמ"ש "כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק", מובן שגם בשעת דוחק הגלות

תובעים מכאו"א להיות "תורתו אומנתו" לפחות בכמה רגעים של היום.

ג' חלקים משיחת יום ה' פ' אמור, אור לל"ג בעומר ה'תשל"ז