בניסיון נואש לקנסל את עצמנו סופית (או אולי רק את גבי כי יואב ממילא מזמן כבר ימני) החלטנו הפעם לחזור על הטעות של הפרק הראשון ולדבר, הפעם בלי צידוקים, על כל מה שכואב ומזעזע, כאילו אנחנו צופים בו בתערוכה או סרט זר שנעשו במיוחד עבורנו. עשינו קריאה קולנועית לדוקו #nova החדש של יס, וביקורת עבודות לכיכר החטופים ומיצג נובה בתל אביב. תהינו גם, מי עושה מסיבה בעזה ומה ההיגיון בהספד למסיבת טבע במועדון סגור? דיברנו על פרדוקס ההומור והזחיחות העצמיים של הישראליות שבו אנו לוקים בעצמנו (למשל, בפרק הזה, כי הכל אצלנו מאד מטא והגות ורסלינג) ואיך כל זה מתקשר לטעם שלנו בתרבות, למשל בטראנס, למשל בז'אנרים קולנועיים, למשל סרטי מסיבות שיוצאות משליטה, למשל במרץ' אופנתי כמו דיסקיות וחולצות אנד סו און אנד סו און