אע"פ שבאופן חגיגת שמחת בית השואבה הי' חילוקים בין בנ"י – אלו שזרקו ה"אבוקות של אור", אלו ששרו ורקדו, פשוטי העם שבאו רק לראות ולשמוע – הנה רק ע"י שכולם התאחדו יחד נעשה שמחה אמיתית, שמחה גדולה ביותר, עד ש"מי שלא ראה שמחת בה"ש לא ראה שמחה מימיו". הענין דאחדות בנ"י מודגש גם ב"ניסוך המים", שכהקדמה לזה היתה שמחת בה"ש: דלא כמו יין שיש בו טעם ועולה כסף, הנה במים תלוי קיום האדם ולכן זה נגיש לכל א'. וזוהי המצוה – "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה" [וגם: "אין מים אלא תורה", כי "מה מים יורדים ממקום גבוה ומקום נמוך וכו'", ועד"ז "יורד" כל יהודי ל"מקום נמוך" ביותר לאהוב אפי' את ה"בריות"]. גם במצות ד' המינים מודגשת אחדות ישראל, שרק כאשר ה"לולב", התלמיד חכם, וה"אתרוג" וה"הדס", מתאחדים גם עם ה"ערבה", הפשוט שבפשוטים, מתקיימת המצוה.

משיחת אור ליום ב', ג' דחוה"מ סוכות ה'תשמ"א