הוראה מהענין [בשני דפ' יתרו] ד"ואתה תחזה וגו'": כל פרטי מחדו"מ של האדם צ"ל מיוסדים על השכל (ה"משה" שבו), אבל אם עצם השכל יתעסק

בעצמו עם כל פרט – "נבול תבול". ובעבודה: כל דבר צ"ל מיוסד על השכל דנפה"א, אבל אם לפני כל פעולה טובה בעניני תומ"צ יתיישב ויתבונן האם עליו

לעשותו או לא... לעולם לא יגיע לידי מעשה! ואע"פ שבינתיים הוא "מונח" בשכל דנפה"א, וזה דבר טוב (כידוע שהרד"צ לא הי' מרוצה מהדפסת הלקו"ת

מחדש בלי הט"ס, כי כשהיו הרבה ט"ס הי' הראש מונח בדא"ח במשך הרבה זמן עד שהבינו את המאמר...), אבל הרי התכלית היא שזה יבוא לידי מעשה

בפועל בעוה"ז התחתון! וזה דוקא ע"י הסדר ד"ואתה תחזה.. שרי אלפים שרי מאות וגו'" – הוא מתבונן בשכלו בתחלת היום מה צ"ל כו', ועפ"ז מחליט

החלטות כלליות ופרטיות איך להתנהג במשך היום כולו בפרטי מחדו"מ.

ב' חלקים משיחת אור לט"ו בשבט ה'תשל"ט