בפ' שלח מסופר בפרטיות ע"ד המרגלים שנשלחו לא"י וכו'. מזה שכאשר מגיע פ' שלח מצווים אנו ללמוד את הסיפור ופרטיו, מובן שיש בזה הוראה לכ"א

ובכל זמן: מטרת שהות בנ"י במדבר היתה כדי להתכונן לכיבוש "ארץ זבת חלב ודבש" כ"נחלת עולם" ולעשות ממנו "ארץ ישראל אמיתי. ורק כדי שהכניסה

והכיבוש של א"י יבוא באופן הקל הטוב והשלם ביותר, הסכים ה' שישלחו מרגלים לתור את הארץ וכו' ויבאו ויספרו את האמת כמו שהיא. אבל כאשר הם

באו והוסיפו אח"כ שלכן אין ללכת לא"י אלא להשאר במדבר – זו היתה היפך השליחות. וההוראה מזה לכ"א ובמיוחד אלו שעוסקים בחינוך: יהודי נשלח

ע"י הקב"ה ל"מדבר" – עולם הזה בכלל, ושם גופא לסיבה מסויימת – לא כדי לייגעו ח"ו אלא – בידעו שיש לו כחות לזה – כדי להפכו ל"ארץ טובה ורחבה".

והוא, אף אם נראה שהוא ה"מעט", מהווה "דוגמא חי'" לזה לכל הסביבה. [המשך יבוא]

"

ב' חלקים משיחת יום ה' פ' שלח, כ"ו סיון ה'תשל"ט, להמסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנות "אמונה" ו"פרדס חנה" תחיינה