התשובה לאלו שרוצים להפריד ח"ו בין תורת החסידות לתורה הכללית בטענה שבמשך דורות זה לא הי' – זהו הסדר בנוגע לכל עניני התורה: כל חלקי

התורה הם חלק מ"תורה אחת" ומ"מ "הכל עשה יפה בעתו" וכל חלק נתגלה בזמן מסויים. אפי' תורה שבכתב לא נכתבה כולה בזמן א' – הי' חלק שנכתב עוד

לפני מ"ת, ואח"כ ניתוסף עשה"ד ואח"כ "ואלה המשפטים וגו'" וכו', ומכ"ש בנוגע לנביאים וכתובים, ועד"ז בנוגע לכל חלקי התורה עד ל"כל מה שתלמיד

ותיק עתיד לחדש"; טעם ההתנגדות לגילוי החסידות הי' רק בגלל החשש שזה יפגע בלימוד התורה וקיום המצוות, אבל כאשר במשך הזמן ראו בפועל להיפך,

וכשרואים בחור שמניח תפילין דר"ת מיד כשנעשה בר-מצוה וכיו"ב בטוחים שזהו מפני שקיבל חינוך חסידי... במילא מתבטלת ההתנגדות. וכידוע שנהי' שלום

בין המתנגדים לאדה"ז ועד שחלקם נהיו חסידיו ומקושריו הגדולים ביותר! [המשך יבוא]

משיחת אור ליום ד' פ' וארא, כ"ד טבת ה'תשמ"א