ישנם כאלו המנצלים חודש אלול להטיף מוסר לבנ"י ש"כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו של הקב"ה"! ועאכו"כ בחודש אלול ש"המלך בשדה" דרושה

זהירות לא לדבר דברים קשים על בנ"י ח"ו אלא ללמד זכות עליהם, שעי"ז ילמדו זכות עליו.. והרי הוא זקוק לרחמי הקב"ה שלא יביט על הנהגתו במשך השנה

באופן של "רודף שלמונים" ורדיפת כבוד וכו' – ואעפ"כ לא מצא זמן אחר לדבר דברים קשים על בנ"י אלא בחודש אלול דוקא, ומנצל לזה את הזמן שהתאספו

יחד לשמוע דבר ה'! ומה שטוען שיכול להיות שהקב"ה הטיל עליו את התפקיד לומר מוסר... הנה הבחינה בדבר מובנת עפ"י הסיפור שמביא הצ"צ בד"מ אודות

ר' מענדל בארער שלא הי' אומר מוסר אא"כ היו נותנים לו נדבה, מכיון שבעצם אין מקום לומר מוסר לבנו יחידו של ממה"מ הקב"ה, אלא דמכיון שמצוה

עליו לפרנס ב"ב, וה' הזמין לו בהשג"פ פרנסתו ע"י אמירת מוסר, אזי אין לו ברירה ומוכרח לומר מוסר. אבל להמתין ולצפות מתי יבוא כבר חודש אלול ויוכל

להטיף מוסר לבנ"י – מצב כזה לא הי' לעולמים!!

משיחת יום א' פ' ראה, כ"א מנחם-אב ה'תשד"מ