בפרק שהוקלט לרגל תשעה באב, ראיינתי את סבא שלי- מוריס דיעי (שאני קרוי על שמו) אודות התקופה בה היה אסיר במחנה העבודה ביזרטה בטוניס.

סבא שלי (בן למעלה ממאה שנים) היה יתום שנדד ברחבי תוניס במשך ילדותו, בקושי למד בחדר אבל הפך ללמד גדול המומחה ברזי הקבלה. 

כאשר היה (בערך) בן עשרים נלקח לשירות עבור הצבא הנאצי במחנה העבודה ביזרטה.

 

במחנה האסירים חולקו לקבוצות עבודה, שנוהלו על־ידי  הגרסה התוניסאית לקפאו-׳קאדרים׳ יהודים — ראשי- קבוצות, בעירץ  תורגמנים ורופאים.

בביזרטה הפועלים הועסקו 14 שעות ביממה ונענשו בחומרה על כל הפרת סדר.. מי שניסה לברוח הסתכן בהוצאה להורג.  עם זאת, ההפצצות התכופות  של בעלות הברית, גרמו לנאצים להעלים עין מהתקנות החמורות, ולבלות זמן רב יותר במקלטים.