[המשך] וכמו שהי' עם אדה"ז, גם להרמב"ם היתה תחלה התנגדות ורדיפות וכו' ואח"כ כאשר נתברר הבסיס לכ"ז נהי' מצב ש"לא ירים איש את ידו ואת

רגלו" נגדו. וההוראה: לא להתפעל מהתנגדות, ואדרבה, כמו שראו אצל אדה"ז והרמב"ם שבמשך הזמן היא התהפכה להתקשרות מיוחדת לעניניהם. והסדר

בזה אצל שניהם הי' שלא נכנסו לויכוחים ומלחמות. ועוד הוראה עיקרית: מ"ש הרמב"ם בריש ספר היד: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי

ראשון והוא ממציא כל הנמצא וכל הנמצאים מן שמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו"! ובמילא, כל דבר שמסתכלים עליו צריך להזכיר

מיד את ה"יסוד היסודות ועמוד החכמות" – ר"ת הוי', וכמ"ש גם בריש שו"ע תוכן הענין שצ"ל "שויתי הוי' לנגדי תמיד", ואז מתבטל הענין ד"נבוך" והולכים

בדרך ה', וכמ"ש אדה"ז ב"שער" של תניא שה"דרך" היא "קרוב . . מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", ויש ע"ז את ה"בעזר ה' יתברך"!

משיחת אור ליום ד' פ' וארא, כ"ד טבת ה'תשמ"א