בענין שמיטין ויובלות [שבפ' בהר], לה"בבלי" שמיטה נוהגת גם בזמן שאין היובל נוהג, אבל יובל אינו נוהג אלא בזמן שמנו שני שמיטה לפנ"ז, אבל

לה"ירושלמי" "בזמן שאי אתה משמט יובל אי אתה משמט שביעית", ומזה, שמ"שני יובל" באים לאח"ז ל"שני שביעית". והענין בעבודת האדם: "שמיטה",

שנת השביעית, קאי על ספי' המלכות, דענינה בעבודה – קבלת עול. "יובל", שנת החמישים, קאי על ספי' הבינה, דענינה בעבודה – הבנה והשגה. ובזה ישנם ב'

אופנים: דרך הסלולה לרבים הוא שמתחילים עם קב"ע ואח"כ באים מזה לשלימות ההבנה וההשגה. כשיטת הבבלי שאין מונין שני יובל אא"כ מנו שני שמיטה

לפנ"ז. וכ"ה ההלכה. אבל ישנם כאלו שעיקר והתחלת העבודה אצלם הוא הבנה והשגה, אלא שלאח"ז באים למסקנא ש"תכלית הידיעה שלא נדעך" ושצ"ל

קב"ע. כשיטת הירושלמי שמתחילים עם שני יובל, ומזה באים אח"כ לשני שמיטה. ואע"פ שעבודה זו שייכת בעיקר ליחידי סגולה, אבל מזמן לזמן צריך שזו

תהי' אצל כ"א, ובפרט אצל תלמידי התמימים.

ב' חלקים משיחת פורים ה'תשכ"ו