עה"פ [ברביעי דפ' וישב] "אשר על ידו השני" מפרש"י "ארבע ידות כתובות כאן כנגד ד' חרמים שמעל עכן שיצא ממנו (מזרח)". זה שדוקא בלידת זרח

מרמזת התורה שיצא ממנו מי שעשה מעשה בלתי-רצוי, כי עכן עשה מעשה בלתי-רצוי שנגע ופגם בכלל ישראל, ולכן התורה, שהיא "מורשה קהלת יעקב"

ושייכת לכלל ישראל, רומזת על דברים הנוגעים לכלל ישראל. ואף שהיו עוד שמהם יצאו מי שעשה מעשה בלתי-רצוי שנגע לכלל ישראל, כמו ירבעם בן נבט

ואעפ"כ לא מצינו שהתורה תרמז עליו בלידתו של אפרים, כי מהאחרים יצאו גם צדיקים שפעלו ענין טוב לכלל ישראל שהי' משקל-נגד לזה, משא"כ מזרח

(ומוכרח לומר כך, כי לא יתכן שהתורה תרמז רק על עכן בלי להזכיר גם שם של צדיק שיצא ממנו!).

משיחת מוצאי זאת חנוכה ה'תשמ"ו