הענין ד"בת ציון" [התחלת ההפטורה דשבת חנוכה] שנת"ל, שקאי על המצב בזמן הגלות – יש לקשר עם זה שאות הראשונה של "חנוכה" היא חי"ת,

שמורה (עפ"י מ"ש בגמ' מנחות) על ענין בלתי-רצוי, וזה נעשה הר"ת של "חנוכה" – חנוכת המזבח ועד לחנוכת ביהמ"ק! שזהו מה שממצב של חושך כזה

ש"טמאו כל השמנים שבהיכל וכו'" –

נעשה יו"ט ו"יתרון האור מן החושך" דוקא. וזהו הביאור היחיד לשאלה הגדולה "עד מתי"?! למרות ש"כלו כל הקיצין"

וכבר עשו תשובה כמ"פ ו"מלאים מצוות כרמון", וגם יש

המעלה שבעקבתא דמשיחא עומדים בנסיון של "אל יבוש מן המלעיגים" – ובכ"ז "עבר קציר כלה קיץ

ואנחנו לא נושענו"?! – אלא זהו"ע ד"יתרון האור מן החושך". ויה"ר שלא יצטרכו ענין של נחמה כי יתקיים בפועל ה"שמחת עולם על ראשם" – "רני ושמחי

בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך . . ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא וגו'".

ב' חלקים משיחת מוצאי ש"פ וישב, מבה"ח טבת, שבת חנוכה ה'תש"מ