מדברים על "המלך ליר" של שייקספיר.

"לא, לֹא, לֹא. בּוֹאִי, נִסְתַּלֵּק לַכֶּלֶא;

          שְׁנֵינוּ לְבַד נָשִׁיר כְּמוֹ צִפּוֹרִים

          בַּכְּלוּב. כְּשֶׁתְּבַקְּשִׁי בְּרָכָה מִמֶּנִּי

          אֶכְרַע וַאֲבַקֵּשׁ מִמֵּךְ סְלִיחָה.

          וְכָךְ נִחְיֶה, וְנִתְפַּלֵּל, נָשִׁיר,

          וּנְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת מִזְּמַן,

          נִצְחַק עַל גַּנְדְּרָנִים מִתְפַּרְפְּרִים,

          נִשְׁמַע נוֹכְלִים קְטַנִּים שֶׁמְּרַכְלִים

          חַדְשׁוֹת חָצֵר; וּנְשׂוֹחֵחַ גַּם

          אִתָּם – מִי מְנַצֵּחַ, מִי מַפְסִיד,

          מִי בָּאָפְנָה, מִי לֹא – וְנִתְעַמֵּק

          בְּכָל תַּעֲלוּמוֹת עוֹלָם, כְּאִלּוּ

          הָיִינוּ מְרַגְּלִים שֶׁל אֱלֹהִים.

          וּבֵין קִירוֹת סְגוּרִים נִשְׂרֹד אַחֲרֵי

          סִיעוֹת וּמִפְלָגוֹת שֶׁמִּתְגַּדְּלוֹת

          וּמִתְקַטְּנוֹת כְּמוֹ סַהַר."

*בתרגומו של דורי פרנס