ברביעי של פ' ויקהל-פקודי, בו קוראין סיום פ' ויקהל והתחלת פ' פקודי, מודגש החיבור בין הענין ד"ויקהל" – בו מודגשת המציאות דכלל ישראל

כמציאות אחת, "קהל" לשון יחיד, והענין ד"פקודי" – בו מודגשת מציאותו של כל פרט ויחיד בפ"ע, כיון שהמנין ("פקודי") הוא באופן של כל אחד נמנה בתור

אחד. והשלימות שבכ"ז תהי' בקרוב ממש ע"י משיח צדקנו – ליקוט האמיתי דכל בנ"י – "יקהלו

וכו' ["ניט וואַ רטענדיק אויף המשך הימים פון יום חמישי ויום ששי ויום שביעי פון "ויקהל-פקודי", און אפי' ניט וואַ רטענדיק אויף די המשך הרגעים פון דער

יום רביעי פון פ' "ויקהל-פקודי", האָ ט מען שוין גלייך דער רגע פון גאולה האמיתית והשלימה..."].

משיחת י"ט אדר ה'תנש"א