[המשך] ועפ"י הנ"ל יובן מ"ש [בשני דפ' תולדות] "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" – "ויברכהו ה'" בסוף, אף שלכאו' זוהי הסיבה ל"וימצא .. מאה שערים"? כי העבודה, "ויזרע יצחק וגו'", צ"ל באתערותא דלתתא ובכח עצמו. ולכן כאשר מגיע מקום קשה כמו "ארץ ההיא", או זמן קשה כמו "שנה ההיא", או שניהם יחד, אין להתייאש ולומר שאין בכחו לפעול וכו', כי מכיון שבהשג"פ נמצא הוא במצב זה ויש לו את הידיעות "לזרוע" וכיו"ב, מוכח שעליו להתייגע ולהתעסק בזה. ואז, כאשר רואים מלמעלה שהוא מתייגע בכל כוחו, הנה "ויברכהו ה'" – נותנים לו מלמעלה שלא בערך יגיעתו. וכמשנת"ל בהענין ד"יפוצו מעיינותיך חוצה": שגם בעניני "חוצה" בהם הוא מתעסק כמו עניני מסחר ומאכל ומשקה – "זורע דגן", צ"ל ניכר שכל ענינם אינם אלא כלי ל"מעיין" עצמו, עד ש"ח"ו דגן זרע". ואז "ויברכהו ה'" בגו"ר.

משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ה