כאשר האדם צריך לפעול בעולם, אין לפניו שלשה דרכים: א) דבר שחובה לעשות, ב) דבר שאסור לעשות, ג) דבר הרשות שתלוי ברצונו לעשותו או לא –

אלא רק שני דרכים: או שדבר זה מקרב אותו לאלקות וחובה לעשותו או שדבר זה מרחק אותו מאלקות ואסור לעשותו. כי "לא ברא הקב"ה דבר אחד בעולמו

לבטלה" וגם עניני הרשות צ"ל רק באופן ד"בכל דרכיך דעהו" – שעל ידם יתקרב לאלקות. ועיקר קושי העבודה הוא בנוגע לעניני הרשות, שבהם צ"ל הבנה

והשגה עמוקה כדי להבחין איזה ענין בא באמת מהיצ"ט ואיזה ענין בא מהיצה"ר. אמנם, למרות הקושי שבעבודה, קובעת חסידות, שאין להנזר מעניני הרשות,

שהרי יכול להיות שימצא בזה ענין שיחזק אותו ביהדות, וממלא בכך את רצון הבורא שבבריאת עניני הרשות, שיעשו ממנו קדושה. וזהו תוכן תורת הבעש"ט

עה"פ [ברביעי דפ' משפטים] "עזוב תעזוב עמו", שצריכים לעבוד את ה' יחד עם הגוף וכו'.

משיחת י"ט כסלו ה'תש"כ