בנוגע לסיבת החורבן נאמר [בהפטורת פ' מסעי] "כי שתים רעות עשו לי עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו

מים". ובעבודה: אמחז"ל "מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה", שזהו"ע לימוד התורה. והרי ב"נתן לנו את תורתו" מתבטא

הענין ד"אשר בחר בנו מכל העמים", שענין הבחירה הוא מעצמותו ית'. וא"כ ע"י לימוד התורה מתקשר עם עצמותו ית'. ומובן א"כ שצריך לשבת וללמוד

כפשוטו, ובחיות. אבל כאן בא הצה"ר ופועל ב' ענינים: 1) "אותי עזבו מקור מים חיים" – שלומד תורה ("אין מים אלא תורה") באופן של "עזיבה", בלי חיות.

2) נפילה עמוקה יותר – "לחצוב להם .. בארות נשברים אשר לא יכילו מים" – מפתה אותו להתייגע וללמוד חכמות חיצוניות, ונדמה לו שזהו "בארות" מים

שיוכל לרוות בהם צמאונו, ובאמת הם "בארות נשברים", שעי"ז מטמא בחי' חב"ד שבנפשו ונעשה עי"ז מעמד ומצב "אשר לא יכילו מים" כלל. והעצה לזה –

לימוד התורה מתוך קב"ע, ובמשך הזמן יבוא גם החיות.

משיחת כ"ף מנחם-אב ה'תשכ"א