בנוגע לענינו המיוחד של נר חמישי דחנוכה, יש ענין שלא דובר אודותיו בעבר – שהוא ערב ראש חודש (טבת), שיש בו את המעלה המיוחדת כמו כל ער"ח

שנק' "יום כפור קטן". ובערב ר"ח טבת יש בו מעלה נוספת שאין בו אמירת תחנון וכיו"ב (לא רק מצד המנהג, כמו בער"ח אייר, אלא) מצד המפורש במגלת

תענית בנוגע לימי החנוכה. ואע"פ שבטלה מגלת תענית, ה"ז לא לכל עניני', ובמיוחד בנוגע לימי החנוכה ש"אינם בטלים לעולם" (שזהו מה שיש בחנוכה שאין

אפי' בשאר יו"ט). ומובן שהענינים למעליותא שנפעלים בכל ער"ח לא נדחים רק בגלל שזה חל בימי החנוכה... אלא שנפעלים מצד עצמו – או – כיון שנק' "יום

כפור" – ע"ד "עיצומו של יום מכפר" כביוהכ"פ, שהמעלה בזה היא שהכפרה היא בשלימות, או מצד עניני חנוכה שעושים אז, שהמעלה שבזה היא שיש את

התענוג של "קב שלו" [המשך יבוא].

ב' חלקים משיחת יום ג', כ"ט כסלו, נר ה' דחנוכה ה'תש"מ