[המשך] ומזה באים להוראה נוספת: כאשר יש ליהודי כשרון מסויים, עליו לדעת, שאע"פ שכשרון, ככל עניני הגוף ונפה"ב, הו"ע השייך לחלק הרשות,

שהעבודה בזה קשה [כנ"ל] – להבחין ולדעת להציל ולהעלות את הטוב, ולהבטיח שלא תהי' שליטה להרע – אעפ"כ, אין לבחור ב"חיים קלים" ולהניח את עניני

הרשות הצדה ולהסתפק בלהרוויח פחות ולהדר פחות במצוות – כי לכל יהודי צ"ל כל טוב רוחני, שעי"ז יהי' לו כל טוב בגשמיות. וכדי שיהי' לו כל טוב רוחני,

אי"ז יכול לבוא ע"י עבודה קלה, אלא ע"י יגיעה למצוא את הדרך לעבוד את ה' בכל עניניו, גם בעניני הרשות. ועד"ז בנוגע לבעל כשרון בעניני עבודה: אם

עבודתו אינו "כדבעי לי' למיעבד" חסר לו העיקר, כי כ"א צריך לנצל את כל כחותיו במילואם! ועאכו"כ מי שחונן בכשרון להשפיע על הזולת – שאם הוא אינו

מנצל כשרון זה במילואו, אזי יישארו אנשים שלא תגיע אליהם כלל ההשפעה! ואזי תובעים ממנו: מדוע נטלת מפלוני השפעות טוב וחיים שהיו יכולים להגיע

אליו?!...

משיחת י"ט כסלו ה'תש"כ