[המשך] וזהו הלימוד מרביעי דפ' וארא: הענין ד"דם" שייך למצרי שאינו מקיים רצונו ית', אבל יהודי ששותה מאותו מקור – שותה מים! [מה שה' נותן

ליהודי הוא הבחירה למנוע [הולדת עוד ילדים] או לעכב ח"ו; אם זו שאלה של סכנה, שואלים רב שאינו נוגע בדבר ואומר דעת תורה אם זה המצב, שאז – מורה

התורה לדחותו], ומנצלים את ה"מים" למקוה טהרה, ומוסיפים בזה הידור ברוחניות וגם בגשמיות (כידוע מכתבי נשיא דורנו כמה יש להקפיד בזה). ומובטחים

ש"וידעו מצרים" – ששוברים כל המיצרים שהאדם מגביל א"ע מלקבל האושר האמיתי – עוד ילד! אלא שבנוגע למצריים שניצלו את ה"מים" למנוע זאת –

הי' הענין ד"וידעו מצרים" כפשוטו, אבל בנוגע לבנ"י יש לה' "סבלנות" ו"מאריך אף" ואינו מעניש, ורק שלפעמים מעכב הדבר, אבל אז יש לנצל הזמן כדבעי –

ללימוד התורה וקיום המצוות ולהזהר להשתמש רק בכסף השייך לו וכו'.

משיחת אור ליום ד' פ' וארא, כ"ד טבת ה'תשמ"א