כללות עבודת הקרבנות היא באופן של "ירידה צורך עלי'": תכלית ירידת הנשמה לעוה"ז היא לצורך העלי' שנעשה ע"י עבודתו ב"ביטול היש" כו'. ועיקר

"ביטול היש" הוא במעשה הקרבנות, שע"י הקרבת הקרבן ושריפת הבהמה היא עולה להכלל באוא"ס ב"ה ממש - "לחמי לאישי". ועד"ז הוא ב"עבודת התפלה"

ש"במקום קרבנות תקנום", שע"י מתעלית הנשמה לדרגא נעלית יותר ממקום שממנו ירדה. [שלכן לולא חסד ה' הי' ענין התפלה צריך להביא האדם לידי כלות

הנפש!, כמ"ש הבעש"ט]. והעלי' היא ע"י הקדמת "ההתבוננות" שלפני התפלה בגודל הירידה של סדר ההשתלשלות בכלל ונשמתו בפרט. וזהו "אין עומדין

להתפלל אלא מתוך כובד ראש" - "הכנעה ושפלות", שזה בא ע"י "התבוננות" זו. ו"ההתבוננות" כזו שהיא לא רק בדרך כלל, אלא באופן מפורט. ואז מתקיים

בו מ"ש "כל המשפיל עצמו ה' מגביהו" - עליית היש לאין להכלל באוא"ס ב"ה ממש!

חלק ממאמר ד"ה באתי לגני, י' שבט ה'תשל"ב