בפירוש הענין ד"יגדיל תורה ויאדיר" מצינו ב' קצוות: א) "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר.. ולכתוב רחמנא קשקשת ולא לכתוב סנפיר? א"ר אבהו.. יגדיל

תורה ויאדיר" – שבעולם המעשה לא ניתוסף דבר עי"ז, ונכתב רק כדי שעי"ז יתוסף בכל התורה – "יגדיל תורה ויאדיר". דמכיון שכל התורה היא מציאות

אחת, הרי ע"י הוספת פרט מסויים מיתוסף בכל התורה! ב): הרמב"ם כותב הטעם שאין איסור השגת גבול [כמ"ש בשישי דפ' שופטים] במלמדי תינוקות

"שנאמר יגדיל תורה ויאדיר". וענין זה נכתב בנוגע למלמדי תינוקות דוקא שמלמדים א"ב! אף שזה שייך יותר בנוגע לישיבות שלומדים בדרך שקו"ט ופלפול

– כי גם האל"ף שלומד עם התינוק הוא א' של תורה האין-סופית (וככל שיתייגע יותר עם הילד תהי' ה"אל"ף" אחרת)! וכשלומד אתו אות זאת מיתוסף בכל

התורה – יגדיל תורה ויאדיר"! בתורה גופא מצינו ב' קצוות: עניני קבלה ופנימיות התורה שלא נוגעים להלכה למעשה, ופסקי הלכה עד כאלו הנוגעים לתינוק

בן-יומו. ובהלכות אלו המיוסדות עפ"י קבלה – מתאחדים ב' הקצוות.

ב' חלקים משיחת כ' מנחם-אב ה'תשכ"ה